תלמידים כותבים

מאיר – פתח תקוה (יוני 2002)
שי – פתח תקוה (אוקטובר 2002)
לאה – מודיעין (דצמבר 2002)
ירושלים (ינואר 2003)
ירושלים (מאי 2004)
עדיה – ירושלים (מאי 2004)
רוני – פתח תקוה (פברואר 2006)

מאיר – פתח תקוה (יוני 2002)
לברוך היקר !
… מעטים האנשים הניחנים בתכונות של מסירות, נתינה ללא תנאי, אהבת הזולת והרצון לסייע ולתמוך. בתכונות נעלות אלו, ניחן אתה ברוך. מי יתן ותזכה להגשים את מטרותיך ואת יעוד המרכז בהצלחה ובשגשוג.

שי – פתח תקוה (אוקטובר 2002)
לברוך מורי ורבי !
מה עוד יש לאחל לאדם שיש לו הכל !
אני מאחל לך שתמשיך להצליח, להוביל, לעזור מכל הלב, כמו שרק אתה יודע !
מאחל בהמון אהבה, שי

לאה – מודיעין (דצמבר 2002)
לברוך רקנטי,
בתחילה קבעת לנו תרגיל שבועי :
אנרגיה, קוים, חסימות, ידיים
ידיים חלשות, מהססות שמנסות להחזיק
בבלתי מודע בספקנות רבה.
היית פתוח לכל השקפה, בכל מצב ובכל אירוע
בהתלהבות רבה, סידור הכיפה, הרמת המכנסיים
בצעדי ריקוד חוללת.
הגחת אלינו מתוך הבעיות והתסכולים
“אחורה בזמן” אמרת. הלוואי, האם אפשר ?
התבוננו, עפעפנו, שאלנו, אוי
כמה צריך לעבור בן אדם עד שיהיה בן אדם ?
ואתה, נינוח, חייכן ומלא אמונה
בחרת בנו להרפקת המסתורין של החיים.
הכנת אותנו להתכונן לעתיד
ולהיות מודע להווה, כאן ועכשיו.
ועתה היד הזו שהיססה והזיעה
לופתת אותך ומאמצת בחוזקה.
מחבקת עד בלי די.
ואם היא נשמטת לרגע, זה בסדר
היא מרגישה חזקה, בטוחה, חדורת אמונה
עם הכח להמשיך הלאה לבדה.
תודה.

ירושלים (ינואר 2003)
“רפא ירפא” – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא !
בסבלנות ובחוש הומור הדרכת אותנו לעפעף, לערבל, לספור שדות ועוד
ר פואה אנרגטית המשלבת בין הגוף והנפש ופה טמון הסוד
וכך לאחר תשעה שיעורים הנה מגיע השיעור האחרון
כל המטופלים לעתיד (ולא רק אנחנו) רוצים להודות לך, המון
ובכן, גם אם יצאנו קמת משוגעים, אין ספק שנתת לנו כלים מצויינים להתמודד עם מגוון בעיות ולעזור לעצמנו ולאחרים.
תודה שנתת לנו את היכולת לרפא !!!

ירושלים (מאי 2004)
אומרים שדומה מושך דומה ולא במקרה נפגשים אנשים במקרה. לכן כולנו כאן יחד. אנשים שלא מפסיקים לשאול – מי אני, מה אני, מי אני, מה אני, מה … מה …
בתחילת הקורס נראינו כמו קבוצת גמילה של אלכוהוליסטים אנונימיים שיושבים במעגל ומנסים לעפעף. אחר כך התקדמנו לטכנאי מתחים ודלקות. תיקנו טראומות וערבלנו אנרגיות משלימות.
… דממה בכיתה, כולם קשובים… ברוך, בקולו המרגיע, מלמד מהי אהבה ומהי קבלה…
ברוך היקר, אנחנו מודים לך על התגובות שקיבלנו על הסטייל החדשני של ביתנו מאת המעצב ברוך רקנטי.
היה לנו כיף בלתי רגיל, נהננו מכל דקה שבילינו בחברתך. השכלנו, החכמנו והתמלאנו בריאות ואנרגיה חיובית.
תודה מעומק הלב על הסבלנות, התמיכה והאהבה שהענקת לנו במשך הקורס.

עדיה – ירושלים (מאי 2004)
הגענו לכאן לפני עשרה שבועות יודעים – “ביו אנרגיה”, אך מלאי תהיות
פגשנו ג’ינג’י גדול ועליז
מסתובב בכיתה, חם לו, מה לומר ? – פזיז.
הוא הודיענו : יש אנרגיה !
היא בלתי נראית, בלתי מוכרת אך חבה תהיה לנו – לתפארת.
הסתכלנו בו ותהינו
כשאמר לנו – תכירו !
הרגישו, מששו, סיפרו הקוים
ואנו חשבנו – זה נשמע מדהים.
אבל מי יאמין לזו התיזה
כשלגברת אנרגיה אין גזע ?
סיפור בעלמא המסתבך והולך עם כל שבוע שעובר, איך איך …
לעפעף זה לא קל, פוזה ספציפית
להרגיש המקום בדיוק – עבודה סיזיפית.
ובסוף עוד לחטוף התכווצויות שריר
עד שהמקום המדוייק נהיה נהיר.
וכך עובר לו יום ועוד יום כמאמר השיר
וגם עניין העפעוף – בהיר.
ומוסיף ברוך והולך ומוסיף נקודות פתיחה לאורך
ומוסיף אפשרויות וגילויים :
ניתן לשאול שאלות בכל התחומים.
והרוח הגדולה, הקוסמוס או אלוקים
יחד עם העפעוף שולחים מענים.
ואנו פה היום, הכרנו תחום חדש יכולים לזווג, לנבא הצלחה, לערבל
לאתר זמנים, להעלים טראומות ולצנתר.
אך יותר מכל מברוך למדנו
תורת חיים, כי בן אדם הוא.

רוני – פתח תקוה (פברואר 2006)
ברוך !
פעם, שוחח מורה רוחני אחד עם חבורת אנשים, והמסר שלו היה כה נפלא שהכל התרגשו למשמע דברי האהבה שאמר.
בקהל ישב איש אחד שהקשיב קשב רב לכל מילה שאמר המורה. האיש הזה היה אדם צנוע והיה לו לב נפלא. הוא התרגש כל כך מדברי המורה שהוא חש צורך להזמין את המורה לביתו.
כאשר סיים המורה את דבריו, עבר האיש בתוך הקהל, היישיר את מבטו לעיניו שלל המורה ואמר לו : “אני יודע שאתה עסוק והכל מבקשים את תשומת לבך, אני יודע שזמנך קצר, ועל כן אתה מתקשה אפילו להקשיב לדברי. אבל ליבי כה פתוח ואני רוחש כלפיך אהבה כה גדולה, שהתעורר בי הצורך להזמינך לביתי. אני רוצה להכין למענך את הסעודה הטעימה ביותר. אינני מעריך שתיענה להזמנה, אבל פשוט הרגשתי שעלי לומר לך את הדברים”.
המורה הביט בעיניו של האיש ואמר בחיוך יפה להפליא :”תכין הכל, אני אגיע”. ואז הלך המורה לדרכו.
שמחה גדולה מילאה את לבו של האיש מששמע את המילים הללו. הוא חיכה בקוצר רוח לרגע שבו ישרת אצ המורה הרוחני ויביע את אהבתו אליו. יהיה זה היום החשוב בחייו : המורה הרוחני יתארח בצל קורתו.
הוא קנה את המזון והיין המשובחים ביותר, מצא את הבגדים היפים ביותר שיגיש למורה הרוחני כשי. ואז הוא רץ לביתולהכין הכל ולקבל את המורה. הוא ניקה את הבית ממסד ועד טפחות, התקין את הארוחה הטעימה ביותר וערך את השולחן להפליא. ליבו היה מלא שמחה שבתוך זמן קצר יבוא המורה הרוחני לביתו.
האיש חיכה בחוסר סבלנות והנה נקש מישהו על דלתו. הוא אץ לפתוח את הדלת, אך במקום המורה, עמדה שם זקנה. היא הביטה בעיניו ואמרה :”אני גוועת ברעב. תוכל לתת לי פרוסת לחם ?” האיש היה מאוכזב משום שלא היה זה המורה. הוא הסתכל באשה ואמר :”אנא, היכנסי לביתי”. הוא הושיב אותה במקום שהכין למען המורה ונתן לה את המזון שהכין למורה. אך הוא המשיך לחכות לאורח המיוחל, ורצה שהאשה תסיים את הארוחה. נדיבותו של האיש ריגשה את הזקנה, היא הודתה לו והלכה לדרכה.
ברגע שסיים האיש לערוך שוב את השולחן לכבוד המורה הרוחני, נקש מישהו בדלת. וגם הפעם היה זה זר שהגיע אל מפתנו לאחר שחצה את המדבר. הזר הסתכל בפניו של האיש ואמר :”אני צמא. תוכל לתת לי כוס משקה ?”. ושוב, התאכזב האיש מכיוון שלא היה זה המורה הרוחני. הוא הזמין את הזר לביתו, והושיבו במקום שהכין למורה. הוא הגיש לו את היין שהתכוון לתת למורה הרוחני. כשהזר הלך לדרכו, חזר האיש והכין הכל לקראת בואו של המורה הרוחני.
מישהו נקש שוב בדלת. כשהוא פתח את הדלת, עמד על המפתן ילד. הילד נשא את עיניו אל האיש ואמר :”אני קופא מקור. האם יש לך שמיכה שאוכל להתכסות בה ?” האיש התאכזב שוב משום שלא היה זה המורה הרוחני, אך הוא הביט בעיניו של הילד וחש את האהבה בליבו. הוא הזדרז ואסף את הבגדים שהתכוון לתת למורה, וכיסה בהם את הילד. הילד הודה לו והלך לדרכו.
האיש חזר והכין הכל כדי לארח את המורה הרוחני, ואז הוא חיכה עד שעה מאוחרת מאוד. כשהבין כי המורה לא יבוא, הוא התאכזב, אך באותו זמן סלח למורה. הוא אמר לעצמו :”ידעתי שאינני יכול לצפות שהמורה הרוחני יבוא לביתי הדל. למרות הבטחתו לבוא, כנראה שעניין חשוב יותר הוביל אותו למקום אחר. המורה לא בא, אך לכל הפחות הוא אמר לי שיבוא, ובכך די למלא את ליבי אושר”.
הוא אסף לאט לאט את המזון והניח אותו בצד, הוריד את היין מעל השולחן, ואז הלך לישון.
בלילה ההוא האיש חלם שהמורה בא לביתו. האיש שמח לראותו, אך הוא לא ידע שהוא חולם. “המורה בא לביתי ! קיימת את הבטחתך”. המורה השיב לו :”כן, אני כאן, אך הייתי כאן גם קודם. הייתי רעב ואתה השבעת את רעבוני. הייתי צמא ואתה השקית אותי ביין. היה לי קר ואתה כיסית אותי בבגדים. מה שאתה עושה למען הזולת, אתה עושה למעני”.
האיש התעורר. ליבו היה מלא אושר, מפני שהבין מה לימד אותו המורה. המורה אהב אותו כל כך, ששלח שלושה אנשים על מנת ללמדו את הלקח החשוב ביותר:
המורה חי בתוך כל אחד ואחד. כשאתה נותן מזון לרעבים, כשאתה משקה את הצמאים, כשאתה מכסה את מי שסובלים מקור, אתה נותן את אהבתך למורה.
ברוך,
תודה על הכל ! נהנינו, למדנו, החכמנו, התעלינו, צחקנו, לא האמנו, לא זכרנו, טיפלנו, ריפאנו, התמלאנו, התערבלנו, השלמנו, שיתפנו, כתבנו, הקשבנו, ניסינו, הלכנו, חזרנו, הפתענו, חידשנו … וסיימנו את הקורס … (הראשון)
מעריכות את ההשקעה, הסובלנות, ההדגמות, הצילומים והרבה יותר את כל השאר …
מחכות לספר … תלמידות הקורס